רבי ישראל בעל שם טוב נולד בעיירה אוקופ לאביו רבי אליעזר ולאמו מרת שרה בסביבות שנות ה'ת"נ. בעודו צעיר לימים התייתם משני הוריו. בשנים הראשונות לאחר נישואיו, שימש כמלמד תשב"ר והרבה להתבודד בשדות וביערות ולעבוד את בוראו בקדושה ובטהרה. בהיותו כבן שלושים יצא שמו של הבעש"ט כאיש קדוש ואלפים רבים החלו לנהור אחריו.

בשנת ה'תק"ה התיישב הבעל שם טוב בעיר מעז'יבוז', משם הפיץ את תורת החסידות שהתפשטה בכל העולם. גדולי תורה מחד ופשוטי העם מאידך ביקשו תורה מפיו, והוא לימדם את דרכו החדשה שהכתה שרשים עמוקים בחיי היהדות עד היום. רוח החיזוק שהביאה החסידות להמון העם הפיחה עצמה יהודית בלבבות, וקירבה רבבות לאבינו שבשמים.

בחג הפסח ה'תק"כ חלה הבעל שם טוב הקדוש במחלה אנושה ובחג השבועות של אותה שנה התבקש לישיבה של מעלה במעמד תלמידיו הקדושים. הבעל שם טוב נקבר בבית העלמין במעז'יבוז', ועל קברו הוקם מבנה קבוע שמשמש כמקום תפילה להמוני העולים בכל עת ועונה.

סיפורים אין ספור של מופתים גלויים בזכות התפילות בציון הקדוש, נשמעים מפי העולים, וכמו בחייו כך גם לאחר מותו, פועל מרנא הבעל שם טוב בעליונים למען טובתם של ישראל להושיעם ממצוקותיהם, לחלצם מן המצר ולהשפיע עבורם בכל מילי דמיטב.


מרחק נסיעה מז’יטומיר: 174 ק"מ |  2.20 שעות